ב-1878 נולד הנריק (הירש) גולדשמיט בוורשה בפולין, למשפחה יהודית חילונית ועמידה.

ב-1898 החל הנריק את לימודיו באוניברסיטה בוורשה, בפקולטה לרפואה. באותה השנה הוא משתתף בתחרות ארצית לכשרונות צעירים בכתיבת מחזות. לפי תקנון התחרות חייב כל משתתף בכינוי ספרותי, הנריק גולדשמיט הצעיר בוחר בשם שמצא באחד הספרים המונחים על שולחנו, כך נולד הכינוי הספרותי "יאנוש קורצ'אק".

ב-1899 בחופש הגדול, בסיום שנת הלימודים הראשונה, נוסע קורצ'אק לשוויץ בעקבות פאסטולוצ'י – מחנך שוויצרי דגול – הוא מבקר במוסדות חינוך שונים ובבתי חולים לילדים.

ב-1904 הנריק גולדשמיט מסיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה ומקבל דיפלומה (הסמכה) של רופא ילדים. הוא מתחיל לעבוד בבית חולים לילדים יהודיים בוורשה על שם "ברסון באומן".

קורצ'אק נרשם כחבר בארגון יהודי "עזרה ליתומים" מטרתו של הארגון לדאוג ליתומים יהודים הגרים בוורשה, לאוכל, דיור וביגוד, חינוך ומשחקים.

יאנוש קורצ'אק נבחר להנהלה של "עזרה ליתומים" ומשנה את קצב עבודתו של הארגון. העזרה לילדים מתחילה להיות ממשית וחינוכית. בית לילדים עזובים בוורשה מקבל סטטוס של "בית יתומים" ומתקבלת החלטה לבנות בית חדש.

הודות לתורמים יהודים שמסרו בית עם אדמה לא רחוק מוורשה מתארגנת קייטנה מדי שנה לילדים יהודים.

ב-1910 חברת "עזרה ליתומים" קונה מגרש לבניין "בית היתומים" ומתחילה בבניה.

נבחרה ועדה בהשתתפותו של יאנוש קורצ'אק. התורמים היהודים מזרימים סכומים גדולים ובשיתוף הקהילה היהודית הם מתחייבים לתמוך בבית היתומים.

יאנוש קורצ'אק ממשיך לעבוד כרופא קבוע בבית חולים לילדים יהודים בוורשה, בביקורי בית ובפרקטיקה פרטית. הוא רופא מאד מבוקש בחוגים עמידים שמהם הוא תובע תשלום גבוה, ותומך בעניים בשעת הצורך לרכישת תרופות, בביקורים במרפאה ללא תשלום. 

ב-1911 נמשכות העבודות בבניית "בית היתומים" לילדים יהודים בוורשה ברח' קרוכמלנה 92. קורצ'אק משתתף בתכנון הבית כדי לשמור על צרכיו ונוחיותו של הילד.

ב-1912 יאנוש קורצ'אק מתמנה כמנכ"ל- גב' סטפה וילצ'ינסקה כמחנכת בכירה ומנהלת, יחד עם 85 ילדים יתומים יהודים נכנסים ל"בית היתומים" החדש. בעתיד בית זה נועד ל-107 ילד, 56 בנות ו-51 בנים. קורצ'אק וגב' סטפה לא מקבלים שכר, עובדים בהתנדבות במשרה מלאה. יאנוש קורצ'אק מתפטר מעבודתו כרופא בבית חולים לילדים יהודים ומקדיש את כל כולו לארגון החיים בבית היתומים.

בכנס שנתי של אגף החברה ותרבות פולנית, מציע קורצ'אק לייסד בית ספר לחינוך מיוחד.

קורצ'אק בשיתוף פעולה עם גב' סטפה והילדים, מכניס בהדרגה חידושים חינוכיים, שביסודם: מועצת ילדים, בית משפט חברי, עבודה בהתנדבות, תורנויות בצוותים, חינוך עצמי, חיי החברה וביטחון הילד בחיי היום יום. 

"בית היתומים" רוכש ידידים, שעוזרים בהתנדבות בשטחים רבים.

ב-1914 פורצת מלחמת העולם הראשונה – יאנוש קורצ'אק מגויס לצבא הרוסי כרופא לחטיבה באוקראינה ובילקוט הצבאי שלו נמצאת טיוטה התחלתית לספרו "איך לאהוב ילד".

"בבית היתומים" גב' סטפה וילצ'ינסקה מקבלת על עצמה את הנהלת הבית ובמשך 4 שנות היעדרותו של קורצ'אק למרות כל הקשיים שומרת על שיטתו ומשנתו החינוכית בכל מאודה. 

ב-1918 יאנוש קורצ'אק חוזר לוורשה ומתקבל בשמחה על ידי ידידים והעיתונות שמציינת את שובו, אך את קבלת הפנים החמה מקבל "בבית היתומים" ובראשם גב' סטפה והיתומים שמקבלים אותו באהבה רבה.

ב-1919 הקמת בית היתומים "ביתנו" לילדי פולין מיעוטי יכולת. מנהלת המוסד היא גב' מריה פלסקה, יועץ פדגוגי יאנוש קורצ'אק, הבית מנוהל לפי משנתו של יאנוש קורצ'אק וקיים עד עצם היום הזה.

קורצ'אק מתחיל במתן הרצאות בפסיכולוגיה בבתי הספר לאחיות לילדים. העבודה המעשית נעשית ע"י האחיות, בבית חולים לילדים יהודים "ברסון-באומן". ב-1923 עם סגירת בית החולים נסגר גם בית הספר.

ב-1920 בתקופת מלחמת פולין-ברית המועצות, קורצ'אק עובד כרופא צבאי, בצבא פולין.

בבית החולים למחלות מדבקות בוורשה, הוא נדבק וחולה במחלת טיפוס. אמו של קורצ'אק המטפלת בבנה נדבקת במחלת הטיפוס. בשעה שקורצ'אק עדיין חולה, אמו נפטרה. 

ב-1921 בבית היתומים- בעיתון החגיגי, מסביר קורצ'אק לילדים את הצורך הקיומי של בית המשפט החברי, ומועצת ילדים (פרלמנט).

בבית המשפט החברי העונשים הם – הסעיפים של התקנון ב"בית היתומים" שהינם רק אזהרה ותזכורת, הן אומרות: נהגת לא נכון, רע, רע מאד, תשתדל, תיזהר לך".

ב-1921 מתגשם חלום ישן של יאנוש קורצ'אק על קייטנה פרטית של בית היתומים. אגודה "עזרה ליתומים" קיבלה תרומה של אדמה ומבנים, לא רחוק מוורשה.

ב-1930 פתיחה חגיגית ל"ביתנו" (בית שלנו) במשכן החדש. בית יתומים פולני בהנהלתה של מריה פלסקה, שבו יאנוש קורצ'אק הוא מנהל פדגוגי. הבית מתנהל לפי משנתו.

ב-1934 בעקבות מיתון כלכלי ארגון "עזרה ליתומים" מקצץ בתקציבו של הבית. קורצ'אק מודאג מאד מהעתיד של בית-היתומים שהקימו בעמל כה רב, ומעתידם של החניכים. איך לעזור למשפחות החניכים ולילדיהם. קורצ'אק קורא לעזרה להגדלת תרומות וציין: שרק הרמוניה השולטת בין הסגל והילדים, אפשרה לקבל קיצוצים כה רבים בהשלמה מובנת. רק רעב, מחסור בביגוד וחוסר ספרי לימוד ומחברות, עדיין אינם בבית היתומים. 

נסיעה ראשונה לארץ ישראל. קורצ'אק נוסע ל-3 שבועות לעין-חרוד קיבוץ בעמק יזרעאל.

בזיכרונותיו כותב: "שראיתי ממרחק את חוף חיפה חשבתי על הבקשה שהיהודים חוזרים עליה מדי שנה בתפילתם, 'בשנה הבאה בירושלים' התגשמה, כאן גבול הגלות, חזרה אחרי אלפיים שנות גלות ורדיפות.

1.9.1939 מלחמת העולם השניה.

גרמניה הנאצית מפציצה את וורשה. קורצ'אק עם החניכים הגדולים והעובדים בבית היתומים עושים תורנויות יומם וליל על גג הבית ומכבים את הפצצות הבוערות שעושות נזק רב. בפעולות אלה נופל חניך לשעבר יוסף שטוקמן שהיה בתורנות בקומות העליונות.

גב' סטפה וילצ'ינסקה אשר חזרה במאי מארץ ישראל ונשארה, סדרה בקומה התחתונה נקודת עזרה ראשונה, עבור אנשים מהסביבה אשר היו זקוקים לעזרה לייעוץ וגם למילה טובה. כל זאת נתן הבית ללא תשלום.

קורצ'אק מקיים התייעצויות עם גב' סטפה וסגל העובדים האם לשלוח את הילדים לבתיהם או להמשיך ולחיות ביחד. הוא לוקח על אחריותו את בית היתומים בנימוק שאין לאן לשלוח את רוב הילדים.

קורצ'אק מתחיל את פעילותו כדי להבטיח הספקת מוצרים ל-107 ילדים ולסגל העובדים שגר בבית. את עודף המצרכים הוא גם מחלק למוסדות אחרים הנמצאים במצוקה. 

במשך כל שנת 1941 הודות לפעילות של קורצ'אק, והשגחתה של גב' סטפה וילצ'ינסקה החיים בבית כאילו זורמים רגיל. קורצ'אק האמין באמונה שלמה שהילדים יצליחו לעבור את המלחמה. קורצ'אק דוחה בשאט נפש כל ניסיון מידידיו הפולניים לברוח מהגטו ולעבור לצד הארי (הצד הפולני). הילדים התקיימו טוב בהתחשב בתנאים שבגטו ואף ילד לא חלה בטיפוס.

ב-21 לאוקטובר 1941 יוצאת הוראה משלטונות הכיבוש הגרמניים להקטין את שטח הגטו בוורשה, בית היתומים שוב עובר למקום אחר, קטן יותר. החיים בתנאים החדשים הם קשים, כתבת מהעיתון היהודי בגטו, שביקרה בבית היתומים מציינת את "הארגון היוצא מן הכלל וניצול השטח למחיה, מקום למתפרה, חדר האוכל, חדר לימודים, חדר משחקים וחדר שינה. קורצ'אק לא מפסיק לעבוד, הוא לא מתייאש ואתו גב' סטפה. את גדולתו אפשר לראות רק בין הילדים במוסד שלו".

קורצ'אק מארגן יחד עם וועד-הבית קונצרטים של אמנים שונים. חניכי בית היתומים מקיימים הצגות שונות בהם מובלטים הנושאים: פרחים, דשא, עצים ושמש כל מה שהיה חסר להם בגטו.

ב-9 בפברואר מחליט קורצ'אק לבקש מהמועצה היהודית (יודנראט) מינוי כמנהל זמני במוסד מרכזי עירוני ליתומים. מספר היתומים למעלה מ-500, תנאיהם קשים מאד, והתמותה גבוהה בצורה מחרידה. בתמורה מבקש קורצ'אק פינה למיטה ושתי ארוחות מהמטבח המשותף, אבל גם על זה הוא יכול לוותר. לבקשה של המינוי מצרף קורצ'אק את קורות חייו- צוואה, לפי בקשת ידידיו (קורות חייו, צוואה זאת, היא התעודה היחידה שקורצ'אק כתב על חייו ).

ב-22 ביולי 1942 היום הראשון של "אקציה" חיסול הגטו.

גירוש "בית היתומים" התרחש ביום ד, ה-5 באוגוסט, היום ה-15 ל"גירוש" וחמישה ימים לפני גמר חיסול הגטו הקטן.

הילדים ירדו בצייתנות למטה והסתדרו בחמישיות. קורצ'אק וסטפה ירדו אתם. לא נשכח גם הדגל הירוק של המוסד.

זה ימים הכינה סטפה את הכל לדרך. חושה המעשי הכתיב לה מה עליה לעשות. לא היו לה אשליות, אך בשיקוליה לקחה בחשבון שאפילו במקרה הטוב ביותר, הרי לא יחזרו לבית זה. שנית, ידעה יפה מניסיון השבועיים של הגירוש, שכל בית, שנעזב על ידי יושביו, פושטות עליו חבורות שודדי-רכוש מקרוב ומרחוק ולוקחות מכל הבא ליד ואף חותכות בסכינים את הכסתות והכרים, בחיפוש אחר מטמונים חבויים. על-כן הלבישה את ילדיה במיטב הלבוש שהיה להם וכל דבר בעל ערך שימושי נארז בתרמילים כהלכה. ארגון זה שיווה למסע מראה חגיגי במקצת של טיול, אך היא לא מצאה בזה כל פגם.

את המסע פתח קורצ'אק. את המראה הזה לא אשכח לעולם. לא הייתה זו הליכה לקרונות, אלא מחאה אילמת מאורגנת נגד משטר הרצח – – –  היה זה מצעד שעין-אנוש טרם ראתה כמוהו. הילדים היו ערוכים ברביעיות; בראש צעד קורצ'אק בעיניים מורמות, כשהוא אוחז בידיהם של שני ילדים. את המחלקה השניה הובילה סטפה וילצ'ינסקה.

הם הלכו למוות בעיניים מלאות בוז לרוצחים. אנשי משטרת הגטו, בראותם את קורצ'אק נעמדו דום והצדיעו. הגרמנים שאלו: 'מיהו האיש הזה?' לא יכולתי יותר להבליג. הסתרתי בשתי ידי את זרם הדמעות שפרץ מעיני. התייפחתי בבכי למראה חוסר-הישע ואפס-המעשה שלי מול הרצח הזה".

כך עשו את דרכם האחרונה ילדי המוסדות ובראשם המחנכים שהובלו להשמדה.